הגלריה בבית דניאל גלריה לאמנות חברתית

צ ו ר ו ת  :  ח י י ם

 גיא זיידנברג | אוצרת: עירית אביר

פתיחה: יום חמישי, 8.9.22, בשעה 19:00

העבודות של גיא מתעתעות: חלום או מציאות?  מבט על או מבט אל נוף? רישום עדין וכתמי צבע משקפים נופים קיימים או פנימיים, שזורים בסקיצות תכנוניות, מחשבות ואסוציאציות. הצורות לעיתים חופפות, לעיתים נובעות וצומחות זו מזו, ומותירות מרווח לפרשנות אישית. הן מקיימות אינטראקציות, מייצרות מערכות יחסים וקשרי גומלין. אולי ממש כמו בטבע, אולי כמו במפגשים אנושיים.

גיא זיידנברג פועל ויוצר בגבעתיים. כאדריכל מלאכתו היא בנייה, הוא הוכשר וחונך לתכנן בניינים, לעצב פרטי מבנה, מסגרות ונגרות. כאיש סביבה שליחותו היא הגנה על הטבע, שימור פלאי הבריאה. עשייתו של גיא מהדהדת מתח בין פעולה תכנונית אדריכלית, לבין כמיהה להיטיב עם הסביבה, ומשקפת חיפוש דרך לתמוך במערכות הטבעיות; מיצוי הפיתוח האנושי והתפרסותו במרחב הבנוי והחקלאי, אל מול טיפוח החי, הצומח, והמרחב החופשי הפתוח.

גיא לומד וחוקר את הסביבה. הוא פועל לשימור המאזן, לפגיעה מינימלית בקיים, ולתיקון הפגעים. האם זה בכלל אפשרי? האם קיים עתיד לאנושות ללא שיקום הנזקים שחוללה?

גיא רואה בסתירה הזדמנות. אפשרויות לבחון את יחסי האדם והטבע, לייצר דו-קיום. ברמה האישית הוא מחפש לשמר ולייצר את המקומות לשוטטות, בריחה, לשהייה והרהור.

גיא מציג רפרודוקציות של רישומים וציורים על נייר בטכניקה מעורבת: עפרון, דיו, מרקרים, צבעי-מים ואקריליק.

גיא הוא אדריכל ואמן בוגר אוניברסיטת ת"א, ומסיים תואר שני בלימודי הסביבה, אונ' ת"א.

התערוכה תציג במהלך ספטמבר-אוקטובר 2022

שעות פתיחת הגלריה:
ימים א'-ה': 9:00-17:00
ו':  9:00-12:00; 17:30-19:00 (יש להתקשר מראש)
שבת – 9:30-11:00 (יש לבדוק מראש האם פתוח. הפתיחה בהתאם לזמני התפילה)

הכניסה חופשית

על הגלריה:

באפריל 2021, הושקה הגלריה בבית דניאל, באולם רחל המחודש (מבואת הכניסה)

הגלריה בבית דניאל היא גלריה לאמנות חברתית, השואפת לחינוך לתרבות ואמנות ככלי לשינוי תפיסתי וחברתי.
אנו מאמינים שהאמנות מאפשרת להעלות סוגיות לשיח ציבורי, ופועלת כמתווכת ומגשרת בין המגזרים השונים בחברה, דרך הענקת במה וקידום הנראות של מיעוטים בחברה הישראלית.
אנו שואפים ליצירת דיאלוג עם האמנות ולהניע לאקטיביזם ולמעורבות חברתית.

אנחנו מציגים אמנות ביקורתית, אמנות החושפת ומעצימה אוכלוסיות מקצוות החברה, אמנות החותרת ל'תיקון עולם' – ערך מרכזי של התנועה הרפורמית.

עירית אביר, אוצרת

עירית אביר היא אדריכלית ומעצבת, בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, בעלת משרד עצמאי. בנוסף עוסקת בעיצוב, איור ואוצרות.

 

תערוכות שהוצגו בעבר

קו פרשה - יוסי וסיד

קו פרשת המים – יוסי וסיד

אוצרת: עירית אביר

פרשת השבוע מהווה סוג נוסף של יחידת-זמן עבור כל יהודי העוסק בפרקטיקה דתית. הקריאה בתורה היא מחזורית, שנתית. הפרשה השבועית היא עוגן קבוע הממקם בזמן ובמשמעות. כאשר נוקבים בשמה של פרשה, יהודים מאמינים יקבלו מייד קוד זיהוי של הקשר, של עונה, של ידיעה מה בא קודם ומה יבוא אחר כך.

חשוב להכיר בקיומה של מציאות מקבילה ונפוצה עבור כל מי שלא משתתף בפרקטיקה כזו, בה פרשת השבוע היא נעלם אנקדוטלי תלוש מהקשר. מחוץ לחינוך הדתי, סיפורי התנ"ך נלמדים בבית-הספר לפי תכנית לימודים חלקית של ספרים ופרקים, ואינם קשורים כלל לחלוקה לפרשות, לרצף קלנדרי או מחזורי. הממשק היחיד לפרשת השבוע עשוי להתקיים רק במקרה הנקודתי שמשפחה תבחר לערוך עלייה לתורה.

יוסי וסיד הוא אמן ואדריכל, בן קיבוץ המעפיל, בו הוא חי עם משפחתו. אפשר רק לשער כמה נעלמת הייתה נוכחותה של פרשת השבוע בחיי הקיבוץ של השומר הצעיר בתקופה בה גדל וסיד. אשתו של יוסי היא לִילה וסיד, הרבה של עמק חפר מטעם התנועה הרפורמית. במשך שנה שלמה (לאורך 2019, תשע"ט-תש"פ) ישבו בני הזוג וסיד, רבָּה ואמן, בבית המדרש הפרטי שלהם ולמדו ביחד את פרשת השבוע. שיחות רבות התנהלו במכונית, וגם במטבח, ובגינה, ובלכתם בדרך. בסוף כל מפגש ניגש כל אחד מהם למלאכה: לִילה כתבה דבר תורה ויוסי צייר. הדרשה המאוירת נשלחה לרשימת תפוצה. תריסר עבודות נבחרות מהסדרה מוצגות כאן, רפרודוקציות של רישום בדיו בשילוב טכניקה מעורבת (טושים, טיפקס) על נייר אריזה.

היצירה של וסיד משלבת תובנות ארכיטקטוניות, תרבותיות וחברתיות, בוחנת מצבי קצה וסיטואציות של מיצוי אורבני ומתבססת בעיקר על פעולה אינטואיטיבית. העיסוק בפרויקט אילוסטרטיבי מתמשך בפרשת השבוע דרש מחקר מאפס, כזה שלא משחזר חוויות ילדות, לא מזכיר נשכחות. ההתבוננות היא אקדמית, כמעט פורנזית. כמו בלש החוקר זירת התרחשות, וסיד מתעד בפנקסו נתונים, עקבות, מידות ורשמים. כולם נרקחים יחדיו במימד לא-מוגדר, בגבולות לא-ברורים. במעבר בין קני-מידה משתנים של פרטים וחזיונות, של אסוציאציות והיפותזות, מתקדם וסיד לפיצוח, לפענוח כל פרשה.

קריאה כזו של עבודות האיור, מאפשרת גישה אחרת, נוספת, לריטואל קריאת הפרשה, והופכת את העיסוק בה לרלוונטי לקהלים נוספים בתרבות הישראלית.

יוסי וסיד הוא אמן ואדריכל, בן קיבוץ המעפיל

ק/כול תפילה - מאבקו של ארגון "נשות הכותל"

התערוכה הוצגה בין ינואר לאפריל 2022

ארגון נשות הכותל נלחם, מאז הקמתו, על זכותן של נשים להתפלל בקול, לקרוא בתורה, להניח תפילין ולהתעטף בטליתות בעזרת הנשים שבכותל המערבי. בארגון, הפועל מאז שנת 1988 , חברות נשים אורתודוקסיות, קונסרבטיביות, רפורמיות ועוד. מטרתן לאפשר חופש דת ופולחן לנשים יהודיות בכותל המערבי סמל יהודי ולאומי. מאבקן קורא לנשים להשמיע את קולן ולמלא תפקיד – משמעותי ומרכזי בפולחן הדתי וסדרי התפילה שמתקיימים בבתי הכנסת.
מאבקן של "נשות הכותל" נתקל באיבה ובחוסר סובלנות אשר, לעיתים קרובות, באים לידי ביטוי באלימות מילולית ופיזית כלפי המתפללות. בתערוכה מוצגים מספר צילומים משנת 1989 ומהשנים האחרונות המציגים את האלימות הרבה המופנית כלפיהן, אך כיוון שזה הוא פן אשר מוצג רבות בתקשורת הישראלית והעולמית, הוא חלק קטן מהתערוכה.
למאבק פנים רבות ותערוכה זו חושפת אותם בפנינו. הצילומים המוצגים אינם מתעדים את המאבק באופן כרונולוגי, אלא נבחרו על מנת להראות רגעים. רגעים של שמחה והתרגשות בקריאת התורה וחגיגת בנות מצווה. רגעים של אחווה נשית והתעטפות בקדושת המקום בעת התפילה, רגעים של רוך המצליחים להפציע גם בתוך  התנגדות, אותה חוות "נשות הכותל".
כל אלו הם סממן להתעלות הרוח ולחשיבות הגדולה של קיום פרקטיקות יהודיות בכותל המערבי. אותם רגעים נגלים בפניהן של האם הרוכנת מעל בתה עם סידור התפילה, והחיבוק עטוף הטלית של אישה ואמה. הם נחשפים בדיוקנאות של נשים, נערות וילדות הבוחרות להתפלל יחדיו אך גם לעצום את עיניהן לתפילה אישית. נשים המגיעות מכל רחבי הארץ והעולם ומצטרפות, מידי חודש, לתפילה יחד עם  נשות הכותל".
אחד הסמלים המזוהים ביותר עם "נשות הכותל" הוא טלית צבעונית, שבקצותיה רקומים שמות ארבעה האימהות. עיצוב זה של האמן יאיר עמנואל מוצג בתערוכה כעבודת אומנות בפני עצמה. צבעי הטלית הייחודית באים לידי ביטוי בעלונים, גלויות, סיכות ועוד פריטים אשר משמשים את "נשות הכותל" כחומר פרסומי ושאת חלקם ניתן למצוא בתערוכה. הטלית אף משמשת כבסיס לסמליל (לוגו) של "נשות הכותל". צבעוניותה ועיצובה הייחודיים הפכו זה מכבר לסימן ההיכר של חברות הארגון, סממן הנוכח כמעט בכל הצילומים.

הבחירה להציג תערוכה זו בגלריה של בית דניאל, חלל מבואה של בית כנסת ומרכז קהילתי שמעלה על נס את ערכי הפלורליזם, השוויון וחופש הדת, היא טבעית. שכן אין מתאים מבית כנסת, בו התפילה והממד הרוחני מתחברים לפעילות של "תיקון עולם", להציג את פועלן של "נשות הכותל" ואותם רגעים יחודיים של תפילה.

יהל זקס, אוצרת התערוכה.

משקפי הזמן/ תערוכת יחיד של האמנית רינה אנגדאו

התערוכה הוצגה בין התאריכים 4.11.2021 – 3.1.2022

רינה אנגדאו משלבת ביצירותיה עבר ועתיד ומשתמשת בסמלים, צורות גאומטריות ודימויים  השואבים השראה מהתרבות האתיופית שאותה ספגה בביתה. אנגדאו, שמציירת מגיל צעיר, החלה לצייר דמויות של אנשים שחורים רק לאחר אירוע מכונן בלימודיה באוניברסיטה. במסגרת תרגיל היא החליטה לצייר דמות כהת עור והופתעה כאשר חבריה לכיתה והמורים חזרו ושאלו איזה מסר היא מנסה להעביר בבחירה זו. מבחינתה זה לא היה מסר אלא ייצוג ריאליסטי שלה ושל סביבתה הקרובה. אירוע זה וההבנה שברירת המחדל היא דמות לבנה, הבהירו לה כמה חשוב שהיא תמשיך ותצייר דמויות שחורות.

אנגדאו מציירת בסגנון אפרופוטוריזם (Afrofuturist). זהו סגנון שהחל בשנות ה-90 של המאה ה-20 בארה"ב על-ידי מוזיקאים/ות, סופרים/ות ואמנים/ות שחורים/ות. המאפיין של סגנון זה הוא שימוש במוטיבים עתידניים ופנטסטיים, המבוססים על המקורות והתרבות האפריקאית שדוכאו במשך שנים רבות.

אפרופוטוריזם  הוגדר ע"י האוצרת אינגריד להפלאר (Ingrid LaFleur) כ"דרך לדמיין עתידים אפשריים דרך עדשה של תרבות שחורה". חשיבות סגנון זה היא ביכולתו לשקף את הנקודות העיוורות של החברה בנוגע לגזענות מוסוֵוית וממסדית בחיינו כיום ולעזור לנו לדמיין עתיד טוב יותר.

אנגאדו משתמשת בדימויים מסורתיים של לבוש ומקצוע אך באופן מכוון עושה היפוך מגדרי. בציור של הזוג, הגבר לובש שמלה מקושטת ברקמה ומציג קעקועים על צווארו, סממנים נשיים מובהקים. בעוד לאישה, הלובשת לבוש גברי, יש ענף בפיה המסמל את רועי הצאן, מקצוע הנעשה באופן מסורתי רק על ידי הגברים. אנגדאו לוקחת סיטואציות מוכרות לקהילה האתיופית, כמו טקס מזיגת הקפה (בּוּנָה), אשר באופן מסורתי נערך על ידי האישה, ומציירת גבר עתידני כעורך הטקס. ייצוגים עתידניים אלו נועדו להפנות זרקור לנושאי זהות להט"בית ושייכות מגדרית, נושאים שאינם חלק מהשיח בחברה האתיופית.

יצירותיה של אנגדאו משלבות את עברה האישי דרך ציורים על רקע נופי ילדותה בלוד, יחד עם העבר של קהילת ביתא ישראל. בתערוכה זו מוצגת דמותה של המלכה יהודית, שלפי המסורת הייתה מבית ביתא ישראל וכוננה שלטון יהודי באתיופיה במשך ארבעים שנה. שילוב הדמויות האפרופוטוריסטיות לצד דמויות היסטוריות ודיוקן של סבתא רבה של האמנית, מדגיש את חשיבות החיבור בין המסורתי והעכשווי ובין כל חלקי הזהות של האמנית ומאפשר לנו כצופים/ות לדמיין עתיד אוטופי.

אוצרת: יהל זקס

על האמנית:

רינה אנגדאו, יוצרת אמנות דיגיטלית, נולדה בשנת 1992 בלוד. בוגרת מסלול תקשורת דיגיטלית וניו-מדיה לתואר ראשון באוניברסיטת אריאל בשומרון. כיום גרה ויוצרת בלוד. דרך הרשתות החברתיות יצירותיה זוכות לחשיפה ברחבי העולם ובאתיופיה בפרט. בזכות השימוש במדיה החברתית נרקמו שיתופי פעולה בינה לבין אמנים אפרו-אמריקאים.

נינו הרמן- מרחב פתוח

ספט'- אוקט' 2021
מרחב פתוח// תערוכת יחיד של הצלם נינו (חנניה) הרמן

התערוכה תוצג החל מיום שישי 3 בספטמבר 2021

אוצרת: יהל זקס

נעילת התערוכה: 1 בנובמבר 2021

הצילומים של נינו הרמן פותחים צוהר לחיי יום-יום, שיקוף של רגעים יפים ומלאי רכות, ללא יומרה או ניסיון של המצולמים.ות לעשות 'פוזות'. כל המצולמים.ות בתערוכה נתנו את אישורם.ן להצטלם לפני שהתמונה צולמה. התמונות לא בוימו ולא נעשה שום עיבוד בתוכנות עריכה לאחר הצילום.

צילום עבור הרמן אינו מתחיל בלחיצת הכפתור אלא הרבה לפני. הוא מספר כי בתהליך היצירה הוא מבקש את הסכמת המצולמים. הוא יוזם שיחות עם זרים, שבמהרה הופכים למכרים, ויוצר עימם קשרי אמון. כך, הופך אט אט האיש עם המצלמה לחלק מן ההווי המוכר. המצולמות מתרגלות לנוכחותו, ממשיכות בשגרת יומן ובשלב זה מתבצעת לחיצת הכפתור. בהמשך מודפסות התמונות ומוצגות למצולמות ולקהל הרחב. תהליך זה מאפשר, כפי שכותב הרמן: "להזמין את הצופה לחוות יחד איתי את רגעי הקסם של העולם הזה. כמה פשוט ליצור ולברוא שבאים ממקום מכבד ואוהב."

הצבת היצירות בחלל מציעה חלוקה של הצילומים המוצגים למספר תימות. כל קיר מציג קבוצת יצירות המתייחסות זו לזו וגם מנהלות דיאלוג עם המיקום בו הן תלויות. בתערוכה ניתן לראות התעסקות במרחבים ממשיים ומטאפוריים. החלוקה בין הפנים לחוץ, המרחב הפרטי והציבורי והמבט מבעד למשטחים שקופים, או היעדר המבט בין חלק מהדמויות המצולמות, מעלים בפנינו שאלות ותהיות לגבי "איפה אני עומד.ת?".

על האמן:

נינו (חנניה) הרמן נולד בתל-אביב בשנת 1952, מגיל צעיר החל לעבוד כצלם עיתונות עצמאי, צלם חדשות ומגזין. עבד עם משרד ראש הממשלה, במסגרתו תיעד את הסכם השלום בין ישראל למצרים וליווה בין היתר את ראשי הממשלה בגין, שמיר ופרס בארץ ובעולם.

הרמן נשוי לתחיה ולהם שלושה בנים. הם היו ממקימיו של היישוב הקהילתי נטף שבהרי יהודה וכיום עדיין מתגוררים בו. בשנת 2000 נהרג בנם יאיר, צלם צבאי, בתאונת דרכים והרמן הפסיק לצלם. רק לאחר תשע שנים חזר הרמן לצילום, ומאז הוא עוסק בצילום אמנות. הציג בתערוכות בארץ ובעולם וחבר בגלריה "מקום לאמנות" בתל אביב.

אוצרת התערוכה: יהל זקס

שונים ביחד - פרויקט אמנותי-חינוכי-קהילתי

אוגוסט 2021
'שונים ביחד'
–  ציורים שהם תוצר של פרויקט חינוכי אמנותי שמטרתו קידום ערכים של סובלנות, שוויון, קבלת האחר וקיום משותף במדינת ישראל.

היצירות המוצגות בתערוכה נוצרו בתקופה של התמודדות עם מגפה עולמית המחייבת שיתוף פעולה בין מדינות, מגזרים, קהילות ופרטים ומדגישה את הצורך בערבות הדדית למען כולנו. מאז היצירה, עברה החברה הישראלית טלטלה במערכת היחסים השברירית והעדינה בין החברה היהודית והחברה הערבית. תערוכה זו משקפת את הניסיון לבנות מתוך השונות מרקם יחסים המבוסס על שוויון והכלה.

תערוכה זו מציגה מבחר מצומצם מיצירות הפרויקט. את היצירות בתערוכה זו ניתן לקבץ לארבעה דימויים מרכזיים. הראשון מציג תמונה קבוצתית של אוכלוסיות מגוונות. השני, מחבר חלקים שונים ליצירת שלם חדש. השלישי, מציג את הבית כמקום מוגן ומכיל, והרביעי, מביא לידי ביטוי את הכאב הכרוך בבידוד מקבוצה.

בחירת היצירות נעשתה על ידי ועדה ציבורית שחבריה הם:
יו"ר הוועדה, ד"ר עדנה בר-רומי פרלמן, זאב שושקה אנגלמאיר, ג'ינה בן דוד, רותם אנגלמאיר

אוצרת התערוכה: יהל זקס

התערוכה הוקמה בסיוע: הפדרציה היהודית של סרסוטה-מנטי, ננסי וריי סוורט, הקרן ע"ש נעמי ונחמיה כהן, הקרן של רות וג'רארד דניאל

תערוכה של מיזם ARTIQ המציג את עבודותיהם על אמנים מהקהילה הלהטב"קית+.

יוני-יולי 2021

התערוכה מאפשרת ליוצרים להשמיע את קולם האותנטי בגאווה, ובד בבד מציעה במה לניהול שיח על המשותף לקהילה הגאה. מיזם ARTIQ מהווה חלק מהאקטיביזם החזותי של הקהילה הגאה בישראל והוא נדבך חשוב בשיח הרב תרבותי הישראלי.

אחד הנושאים הבולטים בתערוכה הוא העיסוק בגוף והוא מתכתב עם האמנות הפמיניסטית. באמנות הפמיניסטית רבות מהיוצרות השתמשו בגוף הנשי כדרך לניכוס מחודש של גופן ושימושו כמחאה נגד הגדרות החברה לנשיות. גם באמנות 'הגאה' ניתן לראות את השימוש בגוף כהצהרת כוונות והתרסה לעבר הצופה: אמנות זאת דורשת מהצופים לבחון בהגינות את מושא היצירה, גם אם הוא לא מתאים לתבניות מגדריות או לנורמות חברתיות בהן הורגלו. העיסוק בנראות וקבלה בא יחד עם התייחסות להסתרה וההדרה מהמרחב האמנותי והציבורי. אלמנטים החוזרים ביצירות הם הסתרת הפנים, כיסוי הגוף או חלקים ממנו וטשטוש השיוך המגדרי.

חודש יוני הוא חודש הגאווה. חודש זה, אשר בו מתקיימים מצעדי הגאווה, נראה כחגיגה של שוויון וקבלה אך בישראל 2021 חודש הגאווה מהווה, עדיין, גם מחאה. מאבק נגד הדרה, הדחקה, אלימות ואי שוויון. – האמנות מאפשרת לנו להעלות סוגיות לשיח הציבורי ולהניע לאקטיביזם המחייב מעורבות ונקיטת עמדה, כמו הצגת תערוכה של אמנות גאה בבית כנסת של התנועה הרפורמית. יחד עם זאת, היא גם פועלת כמתווכת ומגשרת בין המגזרים השונים בחברה דרך הענקת במה וקידום הנראות של מיעוט חברתי.

את התערוכה יזמה ואצרה האוצרת יהל זקס

ג׳ויס אורון: דרכה של אדריכלית

מאי 2021 – תערוכת הפתיחה של גלריית בית דניאל
ג'ויס אורון – חברת קהילת בית דניאל ואדרכלית בעלת שם בינ"ל, הציגה פרויקטים אחרונים שתכננה.
לתערוכה נבחרו הפרויקטים המצטיינים שהינם מועמדים או נושאי פרסים.

בית דניאל מרכז ליהדות מתקדמת תל אביב יפו
בני דן 62, תל אביב (מפה)
טלפון: 03-5442740
office@beit-daniel.org.il