עיון ולימוד מאמרים ושיחות

למה לזרוק את התינוק עם המים? רשימת תגובה לטענות על הדתת מערכת החינוך, מאת מיה דובינסקי מנהלת מחלקת החינוך בבית דניאל >>לקריאה


האם מותר לערוך טקס בר מצווה לילד לאב יהודי? הרבה תמר דובדבני >>לקריאה


'בכל פעם שאריה דרעי מקלל, אנחנו פותחים כתת רבנים חדשה….' ראיון בטייםאאוט עם הרב מאיר אזרי >>לקריאה


מחשבות לקראת ט' באב/ הרב מאיר אזרי
"כאילו מעפר פורחת שושנה "  ( ציטוט של רחל שפירא). הנה חל מפנה הסטורי בחיי העם ואי לכך צורת היום, תשע באב ודרכי הביטוי צרכים להשתנות. ברוח זו כתב כשנה לאחר הקמת המדינה פרופ" ליבוביץ ז"ל.  הוא לא היה הראשון. >>לקריאת המשך המאמר


שונים וביחד (לקראת עליית תערוכת ציורי הילדים בדיזינגוף סנטר), יוני 2016 – הרב מאיר אזרי.
בימים אלה בהם גוברת תחושת חוסר הסובלנות, הגזענות, הניכור בין בני האדם – בין תרבויות, בין דתות ולאומים, שומה עלינו לחפש את המאחד והמחזק . חובה עלינו להביא אור משתף ומחמם במקום בו לעיתים גדול כוחו של החושך. סבלנות וסובלנות כלפי האחר, כלפי אמונתו ודתו, בחירותיו ומנהגיו והיכולת להכיל את האחר על מעלותיו, מגרעותיו ויחודו הם חובה במאה המורכבת בה אנו חיים >>להמשך קריאת המאמר 


בעקבות אלוהים עם הרב מאיר אזרי, בשיחה עם ד"ר אושי שהם קראוס (מכללת ספיר), רשת א', 16.9.15 >>להאזנה


על חוק הגיור (מעיניו של רב רפורמי) // מאת הרב מאיר אזרי
נובמבר 2014
בימים אלו, בעוד הממסד החרדי, הרבנים הראשיים והציונות הדתית מתקוטטים בשאלת הבעלות על מונופול הגיור, או כפי שמוצג בתקשורת חוק הגיור, אנו אנשי היהדות המתקדמת, פותחים את הלב – הלב המכיל והידיים המקרבות, וממשיכים ביתר שאת… (להמשך קריאת המאמר)


תקוות לאחר מלחמה – מחשבות על פרשת עקב // מאת הרב מאיר אזרי שניים מבניו של האומה, משה ואליהו, זכו לעלות לחורב, להגיע על פסגת הר סיני ולגעת באלוהות. משה, גיבור ספר דברים, יוצא ממפגשו השני עם האל במרומי ההר , מפגש המתואר בפרשת השבוע שלנו כמנצח .
(להמשך קריאת המאמר)


בשעת המערכה // מאת הרב מאיר אזרי (בעת מבצע 'צוק איתן', יולי 2014) מצער שבמקום להפוך את נווה המידבר בו חיו בני אברהם ילדי שרה והגר לגן עדן, יש כה רבים מצאצאיהם שמנסים ואף מצליחים לפתוח מחדש שערי גיהינום ואש הגיהינום טורפת וטורפת. (להמשך קריאת המאמר)


לחתוך או לא ? // מאת הרב מאיר אזרי בית הדין הרבני פסק בנחרצות בהחלט וקנס את האם, המצויה בהליכי גירושין מהאב,  שסירבה למול את בנה הקטן ב 500 ₪ לכל יום איחור בביצוע המצווה. פסק הדין שנשמע הזוי לחלק מאתנו ,לאחרים בחברה הישראלית הוא עוד ניסיון להגן על היהדות מפני פגעי הזמן והחילון. דומה שאין יום שבו סוגיה כזו או אחרת מעיניני  דת ומדינה,  לא מטלטלת את החברה הישראלית ספוגת האתגרים והמתחים (להמשך קריאת המאמר)


תרמת כבר? // מאת הרבה גליה סדן לקראת סוף השנה האזרחית נחתו עלינו חדשות-לבקרים, כבכל שנה, בקשות לתרומה. העמותות והגופים המעניקים פטור ממס על התרומות שאנחנו תורמים להם, מזמינות אותנו למבצעי "הרגע האחרון" שלפני סגירת שנת המס. כך, בדומה לסופה של השנה העברית, מוענקת לנו הזדמנות לחשבון נפש, לשאול את עצמנו אם עשינו מספיק (עם מרכאות ובלעדיהן), במה אנחנו מאמינים ובמי אנחנו מוכנים ומוכנות לתמוך… (להמשך קריאת המאמר)


שער ליהדות המתקדמת// מאת הרב מאיר אזרי המאמר חושבים יהדות מתקדמת פורס את תפיסת העולם הבסיסית של התנועה הרפורמית מנקודת מבט ישראלית, מובא כאן לעיונכם. המאמר פורסם לראשונה בספר "חושבים יהדות מתקדמת" אשר לשמחתנו/לצערנו אזל , בקרוב גרסה חדשה. במאמר מקורות לעיון וכן רשימת פרסומים בעברית העוזרים לקורא הישראלי להכיר את התנועה הרפורמית על גווניה השונים.. (להמשך קריאת המאמר)


יהדות בעיר הגדולה// מאת הרב מאיר אזרי בית הכנסת צריך לפתוח שעריו ולשמש כמרכז של תרבות, ערכים ויהדות וכמשענת בחיים השוחקים של העיר… (להמשך קריאת המאמר)


גם אנו מאמינים בתכנית האלוהית// מאת הרב מאיר אזרי רוב העובדים הזרים לא מצאו את ביתם בכנסיות הותיקות בישראל. משום כך קמו במרחב התל אביבי בתי תפילה רבים המשרתים את קהילת מהגרי העבודה והפליטים, ועמם צמח דור חדש של מנהיגים דתיים… (להמשך קריאת המאמר)


הדרך השלישית – מאמר מתוך 'ידיעות אחרונות' (21.5.08) // מאת הרב מאיר אזרי (לקריאת המאמר)


חודש האיחוד בין הגלוי והנסתר// מאת הרבה מירה רז "משנכנס אדר מרבים בשמחה",  אז מה אפשר לומר כשנכנסים שני אדרים? שהשמחה כפולה! השבוע החל חודש אדר ב'  והוא החודש שבו חל חג פורים בשנה מעוברת. ובכלל, חודש אדר הוא החודש  האחרון של שנה מקראית, שמתחילה בחודש ניסן. לפני ראש השנה אנו מציינים את חודש 'אלול' כ'חודש הרחמים והסליחות', בו אנו דואגים להפיל מחיצות בין אדם לרעהו, ומתוך חשבון נפש להיות בני-אדם  טובים יותר. אז מדוע שלא נציין את חודש אדר, שמגיע לפני ניסן, כ'חודש האיחוד בין הגלוי והנסתר'?  כשנבין במה דברים אמורים, נוכל להתחזק באמונתנו בניצחון הטוב על הרע, לפעמים כנגד כל הסיכויים. (להמשך קריאת המאמר)


דרשה לכבוד 'שבת גאווה' בבית דניאל // מאת הרבה גליה סדן משה פונה אל אדום בקדש, אותה קדש בה נאמר, כמה פסוקים קודם לכן, כי הוא לא ייכנס לארץ כיוון שהיכה בסלע במקום לבקשו במילים להוציא מים. אותה קדש, הנקראת מאז "מי מריבה". חז"ל דורשים על הפסוק הזה את מזמור ט"ו המופיע בסידורנו, בו נאמר: "לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו". כלומר משה… (להמשך קריאת המאמר)


מחשבות לקראת תשעה באב / הרב מאיר אזרי

"כאילו מעפר פורחת שושנה "  ( ציטוט של רחל שפירא )

 

הנה חל מפנה הסטורי בחיי העם ואי לכך צורת היום, תשע באב ודרכי הביטוי צרכים להשתנות. ברוח זו כתב כשנה לאחר הקמת המדינה פרופ" ליבוביץ ז"ל.  הוא לא היה הראשון. כבר רבים לפניו ראו את הצורך הנובע משינוי מציאות חיים. היו לדוגמא בתנועתי, התנועה הרפורמית שאף קראו עד כדי ביטול היום שהפך, לטעמם, עם האמנציפציה למיותר.

הנה בעוד שהיו שחשבו שעם שיבת ציון, זכינו לנחלה ולבינין מחודש, אחרים חשבו שעם קליטתנו בין האומות זכינו לבנות מקדש של אמונה ברחבי הגלובוס ודי לבכי ולקינה לבינין האבן  ופולחניו שאבדו.

נודה, לא זכינו עם האמנציפציה לבינין תחליף רוחני בקרב אומות העולם שאמור להעצים את רוח  האדם ולתקן עולם במלכות שדי. שיבת ציון גם היא עדין נושאת בחובה אתגר לא קטן. הקמת המדינה וכמעט שבעים שנות קיומה הם עדין מעט המצריך חיזוק. מכאן אולי זו הסיבה שיש החושבים שיש טעם בשימור צביון יחודי ליום תשעה באב.

מורי, הפרופ" זאב פלק ז"ל התלונן על כך שההנהגה הדתית הלאומית במקום לראות בימי השואה ובשיבת ציון כקטליזטור לשינוי והתחדשות אופי ציון תשעה באב, בחרה לדרוש שמירה קפדנית על הלכות היום במקום להעמיד הנהגה רוחנית שתשחרר את העם מצימצום המוחין והנפש לנוכח גודל השעה.

לתחושתי שם מקומו הנוכחי של היום, לא בבכי וקינה על בית אבן שאבד ולרוב העם כיום חסר משמעות. לא הבכי על אובדן הפולחן והקרבת הקורבנות יחבר את העם והפכיו, אלא הקינה על החולשות שהובילו אותנו כעם פעם אחר פעם לסיטואצה של כשל מנהגותי ואובדן לאומי ובעיקר האמונה והתיקוה שמחר יהיה בזכותנו טוב יותר.

כמובן שכיהודים בעלי תחושה וזיכרון הסטורי ולאומי אל לנו לותר על רגשות דורות   רבים של יהודים, לרוב יהודי הגולה, דורות שעל כתיפיהם ניצבים אנו היום. נזכור את אבלם, נשיר את פיוטיהם, נקרא בכתביהם, אך נוסיף משלנו.

כך לדוגמא כתב בין השאר חברי הרב יהורם מזור :  " … על נהרות של מחסור בכינו עם הרעבים ללחם, לכסות ולבית. על נהרות אדישות בכינו עם זקנים באין דואג. על נהרות אכזבה בכינו, על אפליה בן אדם לחברו. " . אלו סוג הקינות והקולות שילוו את כינוסי התנועה הרפורמית בישראל. יהיה שם מיטב הישן , אך גם קול ישראלי ורלונטי לשברי חינו העכשויים.

בכינו הוא אינו בכי המבקש בינין מחודש של מיקדש או החזרת פולחנו על קורבן.  בכינו הוא בכי על חולשת הנהגה אז והיום. בכינו הוא גם על אלו שמידי תשעה באב ימרחו טורים ויאמרו דרשות למכביר על שינאת חינם אך בחיהם יפעלו ברגל גסה כנגד האחר, אמונתו, מינו, טעמו,דעתו ודתו.

בניגוד לתחושותיו של אחד מדגולי הרבנים הרפורמיים במאה הקודמת בהתיחסו לתשעה באב, לא תמו להם אנחות הצער. יש לנו גם כיום מהם למכביר.

עלינו לנסות למצוא בתשעה באב בדורנו, כח מחזק ומרפא, לא כזה המבקש בינין אבן וחידוש הפולחן, מה שיוביל לשבר גדול ביותר בחברה היהודית רבת הגונים. עלינו לדאוג ולבקש כיצד מתוך העפר נצמיח כדברי המשוררת רחל שפירא את השושנה.